חפש בפינת יזכור

מרים עין דור – ריפתין


מרים עין דור – ריפתין
1.12.1950 - 19.2.2011
לזכרה של חברה יקרה // יהודה ברכה
היכרותי עם מרים החלה בנסיבות פרוזאיות. היו לנו מספרי כביסה זהים – שלה מהקיבוץ שממנו באה. לעתים קרובות עשינו חילופי כביסה. במרוצת הימים התברר לי שאני מוצא שפה משותפת גם בשיחות חולין ולאט לאט עברו השיחות מ"שלום" ו"מה שלומך" לחילופי דעות בנושאים שונים.
אזכיר שתיים מהן: קראתי את הספר על טרוצקי ובהזדמנות העליתי זאת בשיחה עם מרים. התברר לי עד מהרה שמרים מצויה בפרטים המוזכרים בספר. היא הדגישה את המאבק האידאולוגי בין הגרוזיני המכוער והאכזר לבין טרוצקי שהקים את הצבא האדום. בסערת העימות החריף בין שני הענקים, ידו של סטלין הייתה על העליונה. טרוצקי גורש מרוסיה ולבסוף שליחיו של סטלין רצחו אותו בארץ גלותו. בקיאותה של מרים הפתיעה אותי.
 ודבר שני: היה ויכוח בין שני חברים בעלי עמדות שונות. שוחחתי על כך עם מרים. תוך חילופי הדברים, עודדה אותי מרים לכתוב את הדברים שאמרתי. היא דאגה שזה יתפרסם בדף הירוק. וכך לאורך שנים שוחחנו על נושאים שונים ובכל פעם יצאתי מהשיחה מרוצה עד מאוד.
יש בליבי פינה ידידותית לזכרה של מרים. יהודה ברכה

 דברי פרידה

// אבישי גרוסמן

מרים עין דור, לימים ריפתין, הייתה חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי שלנו. חריפת שכל, מעורבת במתרחש ובעלת דעה עצמאית. מרים נולדה בקיבוץ איילון והייתה חברה בו במשך שנים רבות. בגיל צעיר הפכה מרים לעיתונאית פעילה, הייתה עורכת מוכשרת המקפידה על כול פרט. שנים לא מעטות עסקה בהוראה ובחינוך וראתה בעיסוק זה חשיבות עליונה. כבר בגיל צעיר קיבלה עליה לערוך את "השבוע בקיבוץ הארצי" ולאחר מכן ערכה את "חותם" ואת "הדף הירוק". דרוש היה אומץ וחוכמה כדי לתמרן בין הרצון לאפשר חופש ביטוי מלא לחברי התנועה לבין רצונה של ההנהגה לדלל את יכולת החברים להביע את כול אשר עם ליבם. ומרים עמדה באתגר עדין זה בכבוד.
למרות מגבלותיה הפיזיות נאבקה מרים על זכותה להיות מועילה לחברה ולקחה על עצמה עוד ועוד עבודות כדי להעלות את יכולתה לסייע לקיבוץ מבחינה כלכלית. היא התמחתה בעריכת ביטאונים רפואיים, עבודה שדרשה התמצאות בתחומי רפואה שונים ורגישות אנושית רבה.

 מרים האמינה בכול ליבה ביכולתו של הקיבוץ השיתופי להתקיים. בשנים האחרונות ערכה את "במקום" העיתון של הזרם השיתופי. רצונה העז היה לחזור לעריכת העיתון שראתה בו ביטוי לאמונתה הקיבוצית. את סבלה הגופני נשאה מרים בצנעה והייתי אומר אפילו בגבורה. 

 יהודה טיפל במרים במשך שנים במסירות גדולה. היה מלווה אותה במהלך אשפוזיה בבתי חולים וסועד אותה בהיותה בבית. ניכר במרים ויהודה שהצליחו לבנות ביחד קן משפחתי שהכיל בתוכו הבנה הדדית ופרגון דו צדדי. רות, בתה היחידה הייתה אהבת חייה של מרים. ביחד המשפחתי של משפחת ריפתין – עין דור היה מקום של כבוד לכול אחד מבני המשפחה. מרים הייתה חלק בלתי נפרד מהווית החיים במקום הזה, ביתנו המשותף. הסתלקותה יוצרת חלל שנתקשה למלאו.

במרקם העדין של קיבוצנו נשברה חוליה. מרים נפטרה בעוד אנחנו ממשיכים לפסוע בדרך הארוכה המוליכה אל הניסיון לעצב מחדש את אורחות חיינו במסגרת הקיבוצית. אני משתתף בצערם של יהודה, רות, יהודית, מאיה, חגית, דנה ויתר בני המשפחה. נזכור את מרים ונשאב מאישיותה ואמונת חייה כוח כדי להמשיך ולקיים את החברה הקיבוצית שלנו שמרים כול כך אהבה והאמינה ביכולתה ובזכותה האנושית להתקיים.
 יהי זכרה ברוך. אבישי גרוסמן
 מרים יקרה
קשה לקרוא מילות פרידה כשרק לפני 3 חודשים קראנו לך מילות ברכה ליום הולדתך ה-60.
יום הולדת שנערכה באווירה חברית עם כל החבורה , בתחושה עליזה, משפחתית, חמה, כפי שאת ויהודה כל כך רציתם.
היו אלו שעות מהנות עבורך, שבהם שמעת המון מילים חמות על אישיותך המיוחדת.

 גם היום כולנו פה, באנו ללוות אותך בדרכך האחרונה ולהגיד לך מילים שלא הספקנו או לא אמרנו מספיק.
מרים היית אישה מיוחדת במינה, בעלת יידע עצום בכל נושא ונושא, תענוג היה לשוחח איתך וללמוד ממך דרכי התבוננות על החיים, על האנשים המובילים אותנו, על התפתחויות היסטוריות ועל רפואה. כשהיינו צריכים עזרה במציאת רופא מומלץ, שלפת מזיכרונך החד את השם המתאים, והוספת רקע ומומחיות של הרופא המומלץ.
פיתחת לעצמך מערכות יחסים עם כל אלו שראיינת במשך כל השנים ואלו הפכו להיות חברייך.
הרגישות שלך לאנשים , חברים, ההתרחשויות בקיבוץ, המשפחה והחברים היו נר לרגלייך.

מרים היית אמא גאה ומאושרת לרות שאותה אהבת אהבת נפש. שיתפת וסיפרת על הצלחותיה , במוסיקה, הידע שלה בקולנוע, הצלחותיה באוניברסיטה, זכור לי איך השווצת כמו כל אמא פולנייה טובה כמה יפה רות יודעת לשיר ואכן היא הנעימה מזמרתה כשהייתה קטנה ועשתה עוד את מה שאמא ביקשה. סיפרת עליה סיפורים בעיניים נוצצות מאושר.

 רות הענקת לאמא את האושר הגדול ביותר שיכולה בת להעניק לאמה.

היית, מרים, אמא למאיה, חגית דנה וסבתא לנכדים עליהם סיפרת ודיברת בהמון אהבה. אימצת אותם אלייך בלב פתוח רחב ואוהב.

 הייתם מרים ויהודה זוג מיוחד במינו, אהבת את יהודה, קיבלת אותו כמו שהוא בכל כך הרבה כבוד ואהבה ויהודה החזיר לך בכל ליבו בטיפול, סיעוד, תמיכה עידוד ואהבה.
יהודה דאג לדרבן אותך, לעודד אותך לעבוד, ודאג להסיע אותך לתל אביב בימים שלא יכולת לנהוג לבד, תמך וטיפל בך בימים הקשים שעברת.

אחת מאהבותיך הגדולות הענקת ליודיתקה. הייתן אחיות יוצאות דופן, הקשר ביניכן היה מופלא.
דאגתן אחת לשנייה ללא תנאי.

בחודשים הקשים לחייך היית במחשבתה ובליבה של יודיתקה כל שעות היום והלילה ואת, ידעת להעריך את מסירותה ודאגת לבריאותה ולמאמציה אפילו בימים שהרגשת כל כך רע.

 מרים , החודשים האחרונים לא היטיבו איתך, השהות הממושכת בביה"ח, התלות בסובבים אותך העיקו עלייך. אך גם בימים אלו שמרת על אופטימיות ותקווה, ידעת להודות לכל מחווה שעשו למענך, להתעניין באחרים ולדאוג לשלומם. 

אתמול עד הדקות האחרונות לחייך, היו לצידך יהודה ורות, מרעיפים את אהבתם, דואגים לתנוחה הנוחה , לשלומך ולהיטיב איתך. אחרי שנפרדת מהם, נפרדת גם מהעולם והחזרת את נישמתך לבורא. הגוף לא היה יכול לשאת יותר את הסבל הרב שעבר, הוא התעייף.
הגעת עכשיו למנוחה טובה, הסבל, מרים, מאחוריך. היי שלום. אוהבים - נאוה ויהודה רוה


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה