חפש בפינת יזכור

מירי ביתו משלימה את תולדות חייו


ניתן להמשיך ולארוג את תולדות חייו של יהודה מקטעי הרשימות שפרסם  בעלוני המשק של עין שמר שפרקים אחדים מתוכן הובאו למעלה. רשימות אלה מציגות בצורה ברורה חיה וכובשת אדם שהיה מעורב מאוד בחיי העם, המדינה והקיבוץ. חוויותיו האישיות מפגישות אותנו עם אירועי תקופה  מאוד משמעותית לעם היהודי וחושפות ומייצגות לבטים ותהליכים שעברו על דור שלם שנשא על כתפיו את השיבה למולדת, הפרחת הארץ, בניית מדינה וחברה חדשה – החברה הקיבוצית. אך אילוצי הזמן והמקום אינם מאפשרים להביא את כל הפרקים כלשונם ומכאן יימשך תאור פחות סיפורי וחוויתי ויותר תמציתי.
ב- 1931 נשלח יהודה ע'י הקבוצה להביא  עולים שהגיעו לנמל חיפה ויועדו להצטרף לקיבוץ. בין העולים הייתה שרה. שם בבת גלים הם הכירו, יהודה הרשים את שרה ביפי תוארו וידיעתו את השפה העברית על בוריה. היא הרשימה אותו בתבונתה, בהשכלתה ובצניעותה. ב – 1936 נולד בנם הבכור עמית והם נישאו שלוש שנים מאוחר יותר ב- 12.4.1939, מירי נולדה בהיות יהודה בן 36 בשנת 1943, ויצחק הצעיר בהיותו בן 39 בשנת 1946. יהודה היה אבא בלתי רגיל, גם בעל, סבא ואח אוהב ותומך. כשלא היו צעצועים ומשחקים הוא בנה לנו במו ידיו אופניים ומשחקים, עזר לנו ללא גבול, הוא היה מסור מאוד למשפחתו, לקיבוץ ולעבודתן – היכן שלא עבד.
היו ליהודה ידי זהב והוא עבד בעבודות רבות ומגוונות. הוא עבד על טרקטורים בעבודות חוץ, ריכז את הפלחה, היה נגר, מכונאי  ונהג. יהודה ריכז שנים רבות את המוסך ובלט מאוד במזגו החם והטוב, הוא ידע לתקן מכונות מכל הסוגים – משעון ומכונת תפירה ועד קומביינים ומכונות ענק. סורגות ותופרות נהגו לפנות אליו עם כל תקלה במכונה והוא תמיד נענה ברצון, אפילו ביום מותו עוד הספיק לתקן מכונת תפירה לפני שמלאך המוות קראו אליו.
יהודה היה בין מקימי מפעל נרדי מתוך שליחות להקמת מקום עבודה למוגבלים וחלשים. בשנותיו האחרונות הוא עבד במעבדת מפעל הגומי וגם שם זכה להערכה רבה. הוא היה חבר בועדות שונות בקיבוץ, ריכז את ועדות החינוך והחברים. היה בצוותות חגים, היה מעורב מאוד בחגים, הקפיד תמיד להתחפש בפורים בתחפושות מאוד יצירתיות וזכה בפרסים רבים על כך. היה לו חוש הומור מיוחד כשלרוב הוא צוחק מעצמו ובכך רומז לאחרים.
במשך שנים רבות מאוד הוא כתב בעלון המשק מזווית ראייה מאד אישית ואוהבת, הוא היה מאוד עצמאי בדעותיו גם בתקופות  של קולקטיביות רעיונית  מחייבת. הוא כתב באומץ ותעוזה על נושאים כואבים ורגישים בהווי הקיבוצי.
יהודה ניחן באהבת הזולת וביכולת נתינה נדירה. הוא הרבה לעזור לזולת, לחלק מפרי גנו שטיפח ליד ביתו. הוא היה אדם סקרן, מתעניין ומעורב מאוד בקורה בחברה הישראלית.
יהודה אהב לטייל והשתתף ב – 15 צעדות עוד כשצעדו 4 ימים, הוא לא הלך בתלם אבל הלך הרבה. אהב להתנסות בחוויות לא שגרתיות, הרפתקן. בעזרת בנו הוא הגיע לחבלי ארץ חדשים שנכבשו במלחמות ישראל מיד עם דום שאון התותחים.
צעיר נצחי ופתאום הלך לעולמו.
ב – 7.9.1993 יהודה מת מות צדיקים  בשנתו לאחר שחילק לשכניו מרימוני גינתו והוא בן 86 במלוא תפקודו.
ימתקו לו רגבי עפרו.