חפש בפינת יזכור

יהודה

על קברו  7.9.1993    מעמית

צר לי עליך יהודה – אבי, מורי ואהובי
באבחת פתע, ללא רמזים, בעיצומה של שיגרה בריאה – נקטפת, נגדעת – עץ שופע מעצי המקום ואנחנו המומים. אותו חורץ גורלות שבירך אותך בכל כך הרבה, נשק לך על מצחך בשעת השינה ולקחך אליו.
 מנער אדמוני יפהפה בקן ביאליסטוק, משחקן כדורגל במכבי של אותה עיר, עלית לכאן עם אותה קבוצת אנשים שויתרו על הרבה וזכו בהמון. לאורך עשרות רבות של שנות עשייה, תמיד עשייה – עד לכאן לחורשה של עין שמר.
אבי אהובי             
עכשיו כבר מותר  -    
עכשיו כבר אפשר –
בורכת בכמעט כול דבר: בתבונת כפיים – היית הכול – מסגר ונגר, מכונאי ותפר, (השמעתם פעם על אוהל מבד ולו דלת מעץ, על צירים? הוא עשה זאת), ועובדות המתפרה – שאחרי לכתו של המומחה למכונות "זינגר" קראו לך "לתקן", ואתה – ברצון טבעי וכן לעשור ולהעניק מיכולותיך לזולת בכבוד, ללא הרגשת עליונות או מעשה טובה –תמיד נענית.
בחריצות רבה – כך רק לפני שבועיים אמרת לי שאין לך זמן לקרוא ספר – אתה עסוק. ניחנת באהבה רבה לזולת, בעדינות, וביחסי אנוש, בחוש הומור – השתתפת במתיחות הידועות עם איגנץ בשנות הקיבוץ הראשונות, ידעת לצחוק על עצמך עת נקלעת למצבים מביכים.                                                                                               התברכת בעין בוחנת, לב אוהב ויד רושמת – לחלוק עמנו את רשמיך.                                                           חיית בתוך המסגרת, לא חיית חיי פרישות אפילו אחרי עימותים, אך לא חדלת לשאול, היית ספקן ורצית להיות משוכנע. 
היית מאוד עצמאי בדעותיך, לא הרגשת מחויבות לסיסמאות ודפוסים (וזאת בתקופת קולקטיביות רעיונית חמה.)
ספקנותך ורצון השכנוע בצדקת בחירתך, הביאוך להיות אחד הראשונים שיצאו לשנת חופש וחזרו. בראשית שנות ה- 30 יצאת לירושלים לעבוד בבנין, חיית חיי מחסור ועבדת עם קבוצת ערבים – כדי ללמוד ולהשתכנע מה טוב.  בראשית שנות ה – 40 מתוך צו מצפונך, ללא כל הנחייה מגבוה – התייצבת לצבא הבריטי מתוך רצון לנקום על העוול שעוללו הגרמנים למשפחת שרה ולמשפחתך.
היית סקרן ללא גבול – רצית לדעת ולארות את הכול- וראית: את שארם-א-שייח בשנת 56, את קו בר-לב אחרי מלחמת  ההתשה, הגעת עד העיר סואץ ונמל עתקה שבאפריקה, וכך לפני 11 שנים בן 75, נכנסת ללבנון כ"טכנאי גנרטורים" במדי צ.ה.ל והגעת לאגם קרעון, ביירות  ובחמדון, ולולא אהבתך לשרה והצורך להיות לידה היית ממשיך עוד ועוד.                                                                                                                                                    היית בן אוהב ומסור מאוד לאביך, כאשר בחדר אחד, ללא שירותים אירחת אותו לחודשים רבים כשאתה מטופל בשלושה ילדים.                                                                                                                                               היית בעל מסור ללא קץ לשרה – בטוחני שמחשבתך האחרונה בטרם מותך הופנתה לשרה ועתידה. היית אבא אוהב ולא מטריד – ותמיד אבא – עוזר ותומך אפילו בן 85 אבא, לא לבקש, תמיד בעמדה של נתינה ושאת זכותך הגדולה.   וסבא – איזה סבא, יצרת קשר כה חם עם נכדיך למרות פער הדורות. שיחות טלפון עם הנכדים, כל אחד וייחודו, רק לתת ולתת.                                                                                                                                             נחטפת מאיתנו חם, פעיל אוהב ואהוב 

זקוף ובמלוא צלילותך ואונך
וכך נזכרך תמיד                                                                                                 עמית