חפש בפינת יזכור

יהודה וינשטיין – פרידה מיוד'ל - נפרד רפי שפירא


אט אט הולכים ונפרדים מאיתנו גיבורי הילדות, אותם שידעו לשלהב את דמיוננו הילדותי מושא להערצה והזדהות. היו מהם שהילכו עלינו חיל וקודש, היו שנעתקה נשימתך מגודל הפליאה על חילם וגבורתם והיו אלה הפתוחים אליך ומקנים לך יותר מקורט של קרבה אבהית – אימהית. אלו היו אבותינו ואימותנו במבט הולך ומתרחק אל מעבי שנות ה – 40.
ביוד'ל נתמזגו אלה באלה – ראש וראשון למפעילי המכונות – הטרקטורים והמכוניות ונהגם הפרטי של גן – חנה לימים קבוצת "אשל".
 יוד'ל לא נמנה עם מנחילי המורשת מעל הפלטפורמות והבריקדות, חותמו לא הוטבע בטזיסים וספרי לימוד,  ובכל זאת, ואולי בגלל זאת, היה מדמויות המופת של ילדותנו ובחרותנו. מכונאי מסביר פנים ונחלץ לכל משאל לב, יד זהב ואב נהדר ומשקיען. (זכורים לי ימי תלת- האופן וארבע-האופן אותם התקין לבנו)
ימי ההולדת של מירי היו בעבורנו חוויה לקראתה ספרנו את הימים. יוד'ל היה מעמיסנו על הטנדר ונוסעים! ממש נוסעים לטיול של כף. בעת שהתקיימו התמרונים הצבאיים בקיבוצנו, אהבנו להתלוות אל יהודה המקלען, (ומשום  מה הותר לזאטוטים לשוטט בין עמדות הלוחמים – הם אבותינו).
מאוחר יותר, ואנו כבוגרים נדרשנו לשירותיו של יהודה כמכונאי, הוא בשקט וסימפטיה קורנת נפנה מעיסוקיו האחרים, בודק, נוקש ועד מהרה על פי צלילים ושאר קודים מקצועיים, חושיים ונרכשים מאבחן את מהות התקלה וקדימה לעבודה. אותה רוח  של סקרנות וסובלנות ליוונו בתעשייה ובכל מקום אליו נקלענו יחדיו.
תקופת הסבאות שנמשכה עד רגע הלקחו, היא סיפור מופלא בפני עצמו. קשר הדוק ורצוף עם כל הנכדים, כל אחד בזמנו וכולם יחד כשנדרש, זוכה למלוא תשומת הלב, לפינוק, בילוי משותף ופינה שקטה לעיסוקיהם.
יהודה ושרה בנו קן יציב וחם משך שתי שנות דור, הדדיות שחברו בה חכמת הלב והדעת, סקרנות ספוגת תרבות, אהבת ספר וחברה, זיקה עמוקה לסובב אותם – וכל זאת בצנעה שכמעט אין דומה לה, כזאת התובעת לעצמה מועט שבמועט, היודעת להיות שמחה בחלקה, כזו הרואה במשפחה ובחברה את הנכס האמיתי אליו יש לשאוף.
עצוב היום להפרד ממך יהודה, ממה שהיית כל חייך, על שנעקרת כך, בגילך המתקדם ממש מסדן היצירה, במלוא עדינות חושיך, בנכונות להמשיך ולהעניק לנו ולמשפחתך, להמשיך לחיות איתנו ואותנו בכל תהפוכות הזמן והמקום.
אנו מאמצים בחום את ידייך  שרה, שותפה אצילה למסכת חיים משותפת רבת – הילולים. אנו שותפים לכאב הפרידה החטופה עם עמית, מירי, איציק ומשפחותיהם.
היו גאים בסבא שכזה, אומרים אנו לנכדים והנחילו כל שתוכלו מרוחו וזכרו לבאים אחריכם.
אנו מרכינים ראש על קברך יהודה באהבה והודיה.
                                                                                              
                                                                                                                 רפי