חפש בפינת יזכור

שרה - דברי נירה על קברה


זיכרונות ילדות              

זיכרונות ילדותי אינם אלא רצף של תמונות, רובן ככולן בנוף הקיבוצי של אז על צריפיו ומבני הציבור עשויי הפח ובעיקר בתי הילדים שהיו תמיד בראש סולם העדיפויות..  ואילו בחוויות של תקופה זו שרה היא הדמות הדומיננטית שחיה ועולה בזיכרוני ולא יכולתי לתאר או לספר על שנים אלו מבלי להיזכר בחלקה המכריע והחשוב כל כך של שרה בעיצוב אישיותי.  היו שנים והן לא מעטות, בהן שרה שימשה לי מטפלת ודמות הורה בערב, עת אימי טרם שבה מהחליבה ברפת ואבי שרת ב"הגנה", עד כדי כך שמדי פעם היינו מתלוצצים ומרוב בלבול ניתן לחשוב  שאולי אני חלק ממשפחת וינשטיין... היה זה מאוד טבעי שאמצע עצמי מבלה בשעות הערב עם שרה ועוזרת לה (בכייף) בטיפול במירי כמו אחות גדולה. המושג מטפלת כפי  שהכרנו בתקופת היותנו ילדים (ושרה הייתה אחת המופלאות שבהן) – חלף לו בעצם מן העולם. שרה הייתה זו שמשכימה אותנו עם ה"בוקר טוב" המלטף שלה בתחילת היום וכך לאורך כול היום עד שהלכנו לישון בבטחה עם ה"לילה טוב" המרגיע והאוהב (אף אחד לא הרגיש שגם היא רוצה בליבה פנימה ללכת להשכיב את ילדיה שלה), וכך תשע שנים עם קבוצת "רימון" בהתמסרות שכזו, מה הפלא שלא היו בקיעים בחינוך המשותף? והיתרונות שבו עלו לאין ערוך על החסרונות. אהבנו את בית הילדים והיינו מאוד שלמים עם הרעיון.    כילדה אני זוכרת את שרה מאוד מעורבת ומשפיעה על מהלך חיי, התמזל מזלי ובשנים קריטיות להתפתחות האישיות, יכולתי להזדהות עם דמות שהיה בה כל כך הרבה לתת. לפעמים בלי משים...  שרה לא הייתה דמות של מורה שמטיפה של היום, מרבית התכנים והערכים אותם קלטתי הם מעצם הדוגמא האישית ומההזדהות שיצרה כל כל הרבה נקודות חיבור בינינו. אישיותה הקרינה כל כך הרבה ערכי תרבות ומצפון, ומעל לכול ענווה....  כשהיינו מנסים מפעם לפעם לציין דבר מה לשבחה, או סתם להביע ידידות ואהבה – תמיד הרגישה נבוכה, כאילו מה שהיא עושה נעשה בתום ומעצם אישיותה ואף פעם לא עם כוונות לזכות במחמאה כל שהיא...      אני הלכתי אחרי שרה באש ובמים... אף פעם לא התעוררו אצלי ספקות כלשהם, בטחתי בה, האמנתי בה עד תום ומעל לכול פשוט אהבתי אותה מאוד... הקשרים  שנוצרו בינינו מהילדות- לא נותקו גם בשנים מאוחרות יותר. שרה ליוותה אותי ואת משפחתנו עם קליטתה של אסתר למשפחה, ואחר כך שוב עם מנוייה כמטפלת של דבורה בקבוצת "הדס". ובעצם לאורך כול הדרך גם כשדרכינו קצת התרחקו – כל פגישה על אם הדרך הציתה איזו התרגשות של קשר מיוחד שלא נמחק.                                                                                                                            קשה לי לראות את שרה בסבלה בשנים האחרונות, רציתי מאוד לספר לה שתדע איזה מקום חם שמור לה בליבי לתמיד... רציתי שתדע שפשוט אהבתי אותה בכל ליבי.

                                                                                                                             נירה