חפש בפינת יזכור

משפחה וחברים נפרדים משרה ויהודה וינשטיין

כמה מלים לפני.....        כתב עמית

שרה  ויהודה שייכים  לאותה קבוצה מופלאה, מיוחדת ואולי תימהונית  ש"כפתה" על עם ישראל מדינה.

כנגד כל הסיכויים – נגד הממסד הדתי והאמונה שרק המשיח יביא, נגד נוחיות וקריירה מובטחת, נגד רצון הורים ונגד אימפריות – טורקית או אנגלית: אל ארץ מיושבת בחלקה באחרים ובחלקה שממה, קדחת ולא כלום, אל תנאי אקלים שונים, קשים ואחרים ממה שהם ידעו – מתוך תחושה שזה הזמן, ועם מנהיגות אמיתית ומובילה: עשו את המעשה הענק שאולי איננו מבינים עדיין את עוצמתו. חלק כל כך קטן ויחידי מהעם קם ועשה מעשה, כשרק 10% עומדים בקשיים ונשארים והשאר יורדים חזרה אל ארצות הנוחות והשפע. המעשה הגדול נעשה ע'י אנשים גדולים, אמנם ענווים וצנועים, לא אומני נאום ודיבור, אך אנשי ספר, תרבות ואופקים רחבים. לא יחצנים אלא אנשי מעשה היום יום, אנשי ערכים שלמרות חולשות האנוש שהיו בהם, סיכום מעשיהם הו ענק בחיוביותו.
וכים – כשהמצליחן הוא התחמן, הערמומי והנוכל, כשהמושא לקנאה היא הדוגמנית או שדר הטלוויזיה המחטט, או אותו סוחר נדל'ן בעל קשרים וממון, כשהעובד החבא ומתנצל על חוסר מזלו, כשהקרבי והמקריב יחשב לפראייר, כשהערך מוכנס למרכאות, כיום צריך לעצור ולהצדיע לאלה ששרה ויהודה היו ביניהם ואיתם יחד עשו את המעשה.
כמו שכתוב בחוברת – הם לא היו ענקי רוח ופרסום – הם היו אנשי מעשה שאת טביעת מעשיהם אי אפשר למחוק כי מעשיהם הם: ילדים מחונכים, מכונות מתוקנות, בתים וצריפים שנבנו ומוצרי תעשייה  ועזרה לאנשים, אך מעל לכל – הם היו אהובים מאוד על חבריהם.
והחוברת  -  שהיא חלק מאוד צנוע ממה שנשאר כתוב, היא עדות צנועה לכך.