חפש בפינת יזכור

לשרה - על קברה 12.10.97 - מירי יצחק עמית והמשפחות


שרה - אימא אהובה שלנו
שרה – אימא טובה, אישה טובה וסבתא אוהבת
שלום לך אישה ענווה, אישה חרוצה וחכמה מאוד.
סוף סוף קיבלת את מבוקשך, את רצונך, וכמו בחייך כך במותך – בצנעה, בהשקט, בלילה בלי לעשות מזה עניין ומבלי להטריד אף אחד – ביום הולדתך ה- 91.
לא היית דתייה  אבל נהגת וידעת ש"כבוד בת המלך פנימה" – טוצרת בתוכך את הכול ולכן ברשותך ובסליחתך נלשין ונספר קצת מקורות חייך.
נולדת וגדלת בקאליש שבפולין לאבא דתי, חרדי, פנאטי מאוד ולאימא מתקדמת בדעותיה  ולך אח אחד. במאבק על חינוך הילדים זכתה אימא ודאגה לכם לחינוך חופשי ומתקדם, היית מאוד מוכשרת, בייחוד במתמטיקה ולימודים ריאליים ואין לנו ספק לאן היית מגיעה  בגלגול חיים אחר. באופן טבעי ובעידוד האם, לעתים תוך "סיבון" האבא, הלכתם לתנועה, אספת זלוטי לזלוטי בלימוד ילדים מתקשים כדי שתוכלי להגיע לזאקופנה למחנה נופש בקיץ.
בשנת 1931 עלית לארץ עם גרעין של אנשי קאליש לעין החורש, שם הכרת את יהודה ואחרי  גלגול של בדיקת האפשרויות בין הקיבוצים שהיו באזור,  בחרתם בשומריה וכאן הקמתם את ביתכם לתמיד.
וכאן בעין שמר, יחד עם כולם,  בעוני, במחסור, בתנאים קשים – באוהלים וצריפים ובעבודה קשה, הרחק מן ההורים הדואגים, בניתם את המשפחה.  עמית בכורך נולד באפריל 1936  ביום פרוץ המאורעות, כשיהודה נמצא בכפר יהושע  בעבודות – חוץ ואינו יכול כלל לבקרך בבית החולים.  בערוב ימיך הרשית לעצמך לספר כמה קשה עליך החינוך הספרטני והנוקשה שהיה נהוג אז, היית מסתתרת מאחורי דלתות בית התינוקות כדי להציץ ולראות את בנך שנלקח ממך מיד לאחר ההנקה, סיפרת שהיית עומדת ובוכה ולבך יוצא מגעגועים אל תינוקך, אבל באופייך היית מקבלת – דין ושותקת. והפנמת.
למרות אי שביעות רצונך האישית מדרך החינוך – היית אחת המטפלות המסורות והמתמידות בעין-שמר, נשלחת להשתלמויות, נשלחת למשמר-העמק  כשליחת עין-שמר לטיפול בילדי קיבוצים, הסכמת להיות מטפלת בקבוצה שבנך היה הב (כמו אחרות שדמו לך).  את כל בגרותך, העברת בחינוך כשגולת הכותרת היא הקבוצה שהוצאת מבית התינוקות וליווית אותה עד לכתה לצבא  - 18 שנים ברציפות.  ובאמת בנעימותך וחום ליבך שבית את לב הילדים והוריהם שנטו לך אהבה שנים רבות.
בשנת 1943, בעיצומה של מלחמת  העולם השנייה,  נולדה מירי בתך ואז, כשנודעו לך המוראות  והזוועות שבהם נספו הורייך – הסכמת ליהודה להתגייס לצבא הבריטי כדי לנקום את נקמת הורייך ואחותו שנרצחו. (הוא יצא, התחייל וחזר בו לאחר הריגת יהודים בידי הבריטים), כל זאת כשאת עם תינוקת בת 3 חודשים בלבד.
את יהודה אהבת והערכת מאוד למרות שעברתם משברים לא קלים בחייכם. תקופות החופש שהוא לקח לעצמו בראשית הקיבוץ, עבודות החוץ שהוא יצא אליהן בנגרות, בנין, הפעלת הכלים הכבדים, בקציר בנגב ובשנת השרות בקיבוץ הראל וכנראה עוד דברים אישיים המלווים צמדי אנשים החיים לאורך זמן ביחד.
ב – 1946 עם תום מלחמת העולם נולד יצחק בנך השלישי (שנקרא על שם אביך), כשכל הזמן את ממשיכה במסירותך הרבה בחינוך – עם ההשכבות, ארוחות  הערב בבית הילדים ובניקיונות הבית  כמו  עוזרת בית.
את הגרמנים שנאת שנאת מוות, לא הסכמת לראות מלה בגרמנית, לא כתובה ולא נשמעת, לא סלחת לעצמך עד יום מותך על שלא הצלחת להראות לאימך האהובה את יהודה שלך ואת ילדייך.
עם עבור הזמן ליווית אותנו בשרותנו בצבא, במלחמות ובדאגות של אימא היודעת לשאת בשקט וללא פאניקה את קשייה וצרותיה. טיפחת בית חם ואוהב לכולנו, דרישותייך מכולם היו מאד צנועות, מעולם לא נשמעה ממך מילת טרוניה או טענה למישהו.  בעצם לא – בשנים האחרונות כעסת על חורץ הגורלות על שלקח ממך את הכי חזק ואישי שלך – כל גאוותך: את הזיכרון.  השלמת עם הכול: עם הריחוק  מילדייך והנכדים, עם אבדן בעלך, עם חולדתך הפיזית, אך לא יכולת להשלים עם אבדן הזיכרון והשליטה, ולכן  התכנסת בתוך עצמך – חכמה בזקנתך כמו בצעירותך,  כדי לא להסתבך וחלילה לא להשתטות. המעטת בדיבור והפנית כול  שאלה אל מירי שתתן את התשובה.
בערוב ימייך – עדינה, שקטה, מודה על כל דבר, לא מטרידה ולא מתאוננת למרות כאבייך העזים. כמו בחייך כך במותך  "כבוד בת המלך פנימה",  כזאת היית וכזאת השבת נשמתך לבורא.
 נפטרת ביום הכיפורים ללא צורך לצום או לבקש סליחה מאיש, לא הרעת, לא פגעת, לא גרמת לאיש בעולם אי נעימות או רע.
נוחי על משכבך בנועם ושלווה אישה ואימא טובה.
ולידידנו חברי עין-שמר.
איכותה של חברה אנושית נמדדת גם ביחסה אל החלש, והזקן הוא חלש.  בכל דבר שנגע לשרה בשנותיה האחרונות הייתם נהדרים. כול בקשה שלנו נענתה בחיוב, קשב והבנה. ביקשנו להאריך את שהותנו בדירה ונעניתם בחיוב למרות מצוקת הדיור הקשה מאוד. ביקשנו לקבל חדרון קטן לאירוח – וקיבלנו ושוב על אף אותה מצוקה, ביקשנו מהמרפאה לא לטלטל את שרה לבתי חולים ולתת לה מרגוע בביתה (אולי בניגוד לכללים הנהוגים) ונעניתם. על כול אלה תבואו על התודה והברכה החמה.
ואחרונים חביבים – בית דורות על כול דורות עובדיו ומנהלותיו – תודה רבה  וחמה לכם על טיפולכם, יחסכם ואהבתכם את שרה כי בכך הנעמתם והקלתם עליה את שנותיה האחרונות.
                                                                                                 מירי, יצחק, עמית והמשפחות