חפש בפינת יזכור

דוד בן אברהם

2009 - 1928

נולד ב 18.9.1928
נפטר ב 9.8. 2009

לחץ כאן >>>
















מכתב פרידה מאבא

אבא יקר, יקר, יקר... אהוב, אהוב, אהוב.
עצוב לנו מאוד מאוד שהלכת מאתנו. היית בריא ומלא תוכניות...
אולי כל רגע תחזור? כמו שאמא חושבת כבר שלושה ימים,
קשה לתפוס את לכתך מאתנו לתמיד באופן כל כך פתאומי.
יש נחמה מסוימת שהספקת הרבה. שבאותו יום שהלכת מאיתנו היה לך יום טוב.
היית בשדות בבוקר, אחרי הצהרים היית עם אמא, הלכתם ביחד לים. נהניתם אחד מהשני...
ובערב הלב שלך פסק. נשארת שלם, קל תנועה ולא סבלת משום מחלה.

הלכת מאיתנו בדיוק שנכדך הבכור כאן בארץ בא לבקר אותנו ולהיות איתך.
נכדך הבכור שכל כך אהב אותך כמו כל הנכדים.
נהנה לבלות איתך ולשמוע את הסיפורים שלך ולהיות לצידך כשאתה נוסע בשדות, ולספוג עוד קצת ממך.

היית אבא נפלא. לא החסרת מאיתנו דבר.
כל אחד בתורו קיבל ממך את כל מה שהיה צריך ומעבר... הפלגת עם החלומות של כל ילד וילד.
היית אבא שצריך היה להגיד לו מספיק. תפסיק לתת. נתת ונתת ועזרת ללא גבולות.
היה צריך להגיד לך תעצור. אין צורך יותר.

היית סבא נפלא. הנכדים נשבו בקסמך.
בשביל הנכדים היית כמו גלגל ענק בלונה פארק. צבעוני, שמח, גבוה, מרתק וממכר...
מרגע שעלו עליך לסיבוב לא רצו יותר לרדת... היו מתקשים להיפרד ממך, וכשהיו שבים, היו רצים לזרועותיך.

היית בשבילם כמו אלון אציל בראש גבעה בודדה בקצה השדה..
שאפשר לרוץ אליו ולחבק את גזעו המחוספס והעתיק...
להתחבא בין חלליו, לטפס עליו גבוה גבוה ולהשקיף סביב,
לנשום את הריח המיוחד שלו, ולהידקר ולהידגדג מעליו...
אי אפשר היה לעמוד בתחרות אהבת נכדיך אליך.
כל נכד שגילה אותך עבר תקופת סבא.

אבא יקר, יקר, יקר... אהוב, אהוב אהוב,
אתה תחסר לנו מאוד. תחסר מאוד לנכדיך שאהבו אותך כל כך.
תחסר לנו הילדים – שהיית בשבילנו כמו סלע גדול ובוהק נטוע באדמת הקיבוץ...
המקור שלנו, הגאוה שלנו, הביטחון שלנו, היסוד שלנו.

והכי תחסר לאמא.
האישה שאהבת. ששבתה אותך בקסמה לפני 60 שנה. והייתה בשבילך הכל.
אישה, בית, משפחה וחום...
היא זיהתה את אהבתך חסרת הגבולות אליה, את הכנות והתמימות.
המסירות שלך אליה היתה ללא גבולות.
היית הרגליים שלה והידיים שלה. והקול שלה.
הייתה לה רק מתחרה אחת – המסירות שלך לקרקעות הקיבוץ.
ואתה לא ויתרת על אהבתך הראשונה – אדמות עין-שמר. אמא הבינה את זה מהר מאוד.
וכיבדה את זה. היא הבינה שזה טבוע בך, שזה שורף בעורקיך ושזו למעשה מהותך.
והייתה גאה בך.

היית אדם צנוע. מסתפק במועט. אהבת את האוכל הכי פשוט, הבגדים הכי פשוטים...
הדברים שהכי רגשו אותך היו הדברים הפשוטים של החיים.
גשם ברכה שיורד על האדמה הצמאה, משב רוח רענן ביום קיץ חם,
השדות, השבילים, הנחלים, המאגרים. אלה ימשיכו וילוו אותך גם כעת.

הגשמים ימשיכו לרדת על הקבר שלך.
אדמת הקיבוץ תמשיך להקיף אותך ואת אבן המצבה שלך שתהיה נטועה בה לנצח.
ומשב רוח מרענן בעיצומו של קיץ חם ימשיך לנשב מעל הכל.

יהי זכרך ברוך לעולם ועד. תהיה מנוחתך עדן.
כולנו אוהבים אותך מאוד. אבא שלי אני אוהב אותך מאוד, ומאושר וגאה ובר מזל שזכיתי לאבא כמוך.

ע ו מ ר י



--------------------------------------


דיויד בן אברהם

דיויד היה צעיר נצחי. גם בחלוף השנים הזקנה כאילו פסחה עליו. זקוף, הילוך נמרץ, מעורב בכל מה שקורה בחצר שלנו, איש רעים להתרועע. רך בפנימיותו וחד עין למתרחש סביבו. מותו בא לי בהפתעה גמורה. במהלך כל חיינו המשותפים התייחסתי אליו כבן בלי גיל, מי שהמחלה והמוות לא נמצאים בתחום הקרוב אליו. מאגר של חיות שופעת, עין שמר בתנועה מתמדת.

דיויד היה חבר שלי. אהבתי לשוחח אתו, להקשיב לשפתו העסיסית, להיות בחברתו.
תרומתו לקיבוצנו הייתה עצומה. בתפקידים, ביוזמות, ובעיקר בנוכחות שגרמה לכל מי שהיה בחברתו להרגיש חיוני, מעורב, בעניינים.
דויד משאיר אחריו עקבות גדולות, עשייה פורצת גבולות. מרכז ענף, מרכז משק, גזבר ובמשך שנים חבר במוסדות המרכזיים שלנו. אבל בעיקר ניכרת תרומתו בכל הקשור לעיצוב משק המים באזור ובעיקר של קיבוצנו. הקמת המאגרים, ניקוז השטיחים ומפעל השבת מי קולחין.

היה מקומי שבמקומיים. אוהב חברת אנשים, חבר לחבריו. דמותו הזקופה סימלה את ארץ ישראל הישנה, הטובה, ארץ החלום המתקשה להתגשם.
האישיות היוותה ייצוג לדור תש"ח במיטבו, דור של לוחמים ובונים, מלח הארץ. חבריו נמנים עם כל שכבות האוכלוסייה: קיבוצניקים, מושבניקים, עירונים ובעיקר בני העם הערבי. אהב לשבת בחברתם, לשוחח בשפתם ולהרגיש מחובר אל האדמה, כמוהם. יחד עם מרים הקים משפחה לתפארת, נולדו בנים ואחר כך גם נכדים. אבל פניו תמיד נשארו נשואות אל המרחבים, אל השדה הפתוח, אל המשימות והאתגרים.

החצר הקיבוצית שלנו התייתמה מאחד מחבריה המרכזיים, אחד מסמלי המקום.
עין שמר אחרי מותו של דיויד לעולם לא תהיה מה שהייתה לפני שהאסון פקד אותנו. דיויד, הבן הראשון של קיבוצנו, הדקל השלישי, הדמיוני הניצב מול שער האבן המוליך אל החצר הישנה, לא יהלך עוד במקומנו, קולו לא ישמע, עיניו החדות לא ישזפו את המתרחש ברחבי קיבוצנו, אבן מאבני המקום נעקרה ממקומה והבור שנפער צועק כבר בחסרונו.

דיויד בן אברהם, היה דמות ייחודית בנוף קיבוצנו ואני חיבבתי אותו מאוד. אישיותו הייחודית תחסר לי תמיד.

אני משתתף בצערם של מרים, רותי, נעמה, עמוס, עומרי, אביטל ואופיר וכל יתר בני המשפחה.
אנחנו, כל ידידיך נזכור אותך תמיד.
היה לי חבר, היה...

א ב י ש י ג ר ו ס מ ן


--------------------------------------


דיויד אחי רעי מורי אהובי ואוהבי

הצבי ישראל על במותך חלל
איך נפלו גיבורים
הגידו בגת וספרו בחוצות אשקלון את סיפור האיש הזה
הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם שדה תרומות
צר לי עליך אחי דויד כי נעמת לי עד מאוד
ונפלאה אהבתך לי
איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה
בחייך ובמותך נתת לנו בצו את נכסי צאן הברזל של קהילת עין שמר
הקרקע והמים לשומרם ו לא לשעבדם לזר
ואנחנו נעמוד על המשמרת !!!
אתה ומרים נתתם לי תקופת חיים מופלאה בעין שמר
ביצירתיות, בפשטות, בחברות, בעבודה, ובשיח רעים
תודה לך ולמרים על כך.

חופי



--------------------------------------



דיויד יקירי,

זה שעת בין ערביים.
אני שישבתי איתך הרבה ערבים על סוללת המאגר מול מזרקת המים, כאשר השמים מאדימים ברקע והכל משתקף במים.
זה מקומך, זהו מפעל חייך.
הייתי שותפך מעל שלושים שנה למאבקים ולביצוע הקמת המאגרים, מפעל המים בעין שמר: הולכת צינורות ההשקיה, חפירת קווי חשמל למשאבות המים וקווים לניקוז.
אני חוזר למאגרים, רואה את השדות המוריקים, את ערפילי המים של הקו-נוע.
זוהי מצבת חייך.
נכון, לא תמיד הסכמנו על דרך הביצוע לפתרון, אבל מעז יצא מתוק. תמיד ידענו בסוף להגיע לפשרות ולמצוא את הדרך הנכונה לביצוע הדברים.

דויד, למדתי ממך, לפני כחמישים שנה, כשעבדתי איתך בפלחה, כי אין לחזור הביתה מעיבוד השדה אם העבודה לא נגמרה, גם אם הערב הגיע.
בדרכנו המשותפת רבת השנים, אתה תמיד ידעת להילחם על דעותיך. תמיד במקום הראשון הייתה טובתו של הקיבוץ.
הצורך להילחם על מפעל חייך שבר את לבך!
בכל קוב של מים הנאסף למאגר, וכל רגב אדמה המצמיח יבול, רעש המשאבות, בכל אלה אזכור אותך ידידי.
תנחומים למרים, לילדים ולכל משפחתך הענפה.

ידידך, אלישע שמרי


--------------------------------------



לאלו מכם שאינם יודעים, דויד היה הסבא שלי.

אתמול אופיר פנה אלי ושאל, האם אני מוכן לשאת כמה מילים על סבא בשם כל נכדיו. מיותר לומר שהייתי נרגש לעשות זאת אך גם חשתי כי תהיה זו הזדמנות בשבילי לדבר ברמה האישית יותר על הקשר שלי עם סבא דיויד.

כשהייתי ילד הייתי מגיע לקיבוץ לביקורים עם אימי ועם אחיותיי בכל קיץ והייתי משחק עם סבא ועם סבתא. יש לי זיכרונות חמים מאד מהזמנים האלו, אך כשבגרתי הפסקתי לבקר בישראל והזיכרונות החלו להתעמעם. ואז לפני שנה בקיץ נקרתה בדרכי ההזדמנות לבקר בארץ במסגרת "תגלית" ויכולתי לחדש את הקשר עם המשפחה שלי פה, ועם סבא. נהניתי מהחוויה עד מאד והחלטתי בקיץ הזה לחזור שוב לבקר. עכשיו כשאני חושב על ההחלטה הזאת לאור פטירתו של סבא, אני מרגיש שזו הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי.

במשך שהותי פה הקיץ, סבא דיויד הפך לחברי הטוב ביותר. אני בן 25 וסבא היה זה שגרם לי להרגיש כמו נער צעיר. בכל יום היינו יושבים ושותים אייס קפה ואז נוסעים ממקום למקום לסידורים שונים ופוגשים אנשים. לא ידעתי אף פעם לאן נגיע בפעם הבאה ולא היה לי אכפת. כל שידעתי שיהיה כיף.
זה מוזר לי, כיוון שתמיד אמרו לי לשים לב לנהיגה של סבא ולוודא שהוא לא לוקח טרמפיסטים משונים. כנראה שלא שמתי לב לדברים הללו כי אני למעשה ממש כמוהו. ראיתי הרבה מעצמי בסבא ואני די בטוח שהוא הרגיש אותו הדבר לגבי.
אני מרגיש בר מזל שיכולתי לבלות את הזמן הזה בישראל עם סבא ולמדתי להכיר איזה אדם היה ואיך חי את חייו.

כל אחד מעשרת נכדיו של סבא דיויד נושא עימו זיכרונות אחרים והייתה לו מערכת יחסים אחרת עם סבא לאורך השנים, אך יש דבר אחד המשותף לכולנו – ההרגשה שהזמן שסבא בילה איתנו היה יותר חשוב לו מכל דבר אחר בעולם. אין דבר שלא יהיה מוכן לעשות על מנת לשמח את נכדיו. כולנו בני מזל שבילינו זמן יקר איתו.

לכל אחד מאיתנו זיכרונות הזמנים שחלקנו עם סבא ואותם ננצור בליבנו לכל חיינו.

ומילה נוספת – לסבא,
מכל נכדיך, אנני, דנה, אדם, נדב, יעל, סמי ליה, מעין, כרמי, נדב, ואני - אדם
נתגעגע אליך מאד, אנחנו אוהבים אותך מאד.
תרגמה מאנגלית - גלי

--------------------------------------



דיויד, אח יקר שלי.

מגיל אפס גדלנו יחד, יחד נשלחנו למשמר העמק, יחד באנו הביתה והיינו יחד כל הזמן – גם כשלא היינו יחד.
היחסים בינינו היו כמו אחים – עם המון אהבה בלב, המון פרגון וקשר שאי אפשר לנתקו. והנה המוות עשה זאת באכזריות שאין לשאתה. קנאתי בבריאותך ושמחתי בכושר שלך להמשיך ולעבוד, ליהנות מכל יום חדש, להיות מעורב בכל ועם כל הלב, כן, זהו הלב שבגד בך.
איך נפלו גיבורים ואתה היית הגיבור שלי.

ימתקו לך רגבי האדמה שכה אהבת – ואנו נאהב אותך תמיד.

ע ל י ת

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה