חפש בפינת יזכור

רבקה גורפיין

1908-1983

רבקה נולדה בסנוק שבפולין.
עלתה ארצה בשנת 1932. גמרה לימודי חקלאות באוניברסיטה של קרקוב. עסקה בחינוך ובהוראה.
סופרת שכתבה ספרי ילדים וספרים למבוגרים. מבקרת ספרותית. לימדה ספרות שנים רבות בבית הספר התיכון. ועסקה גם בכתיבה עתונאית בעיקר בעתון "על המשמר".
השאירה בת אחת רחל.
יהי זכרה ברוך.
====================================

לזכר רבקה גורפיין (1908-1983)


היא הייתה אז כבר כפופה מעט וכמעט כל גינוניה הזמינו חיקוי או גיחוך - מבטאה הפולני-גליצאי, האינטונציה הארכאית וקו האיפור השחור, שהחמיץ תמיד את מקומן הנכון של הגבות. ובכל זאת, כשהייתה נכנסת לכיתה... איש לא גיחך. גם הקשוחים שבין האדישים, שהשעינו את כיסאותיהם אל הקיר מאחור עד שכיבה כמעט, הזדקפו ושתקו. היא לא הפעילה כל מנגנון של כוח, לא הזכירה בחינות ולא היה כל דיבור על התועלת או מטרות הלימוד. היא לימדה את "אנה קארנינה" ואת "פאוסט" וכשפתחה את הכרך וקראה את "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה על-פי דרכה", ברור היה שנפל דבר בכיתה...ומשהו חמור וחודר רחש סביבה. המשפט הזה הפך לדבר החשוב בעולם; לדבר שרצינותו מגמדת כמעט את חיינו.

רבקה גורפיין הייתה סופרת, מבקרת ועורכת ידועה בשעתה, אבל אנחנו, בימי בית הספר, לא ידענו דבר על כך. ידענו שהיא באה מקיבוץ עין שמר השכן ושבעלה הוא משורר ששמו רן עדי, משום שפעם היא לימדה אחד משיריו. רק בשנים שלאחר מכן זכיתי להכירה מקרוב ומכתביה אלי בזמן שירותי הצבאי הם מאוצרותיי היקרים ביותר. אז גם הכרתי את ספריה וגם את בעלה עזריאל אוכמני (הוא רן עדי, על שם נכדיהם).

בשבילנו בבית הספר היא הייתה המורה לספרות וכל מה שהיה בשיעורים הללו בא ממנה לבדה - מקולה, ממבטיה ואפילו מזקנתה בעינינו. מנין באו הכוח הזה, הסמכות הזאת? ברור, המקור הראשון היה אישיותה; המשקל הסגולי המוחשי לגמרי שאתה חש במחיצת אדם מעולה, אינטליגנטי מאוד, רב ניסיון, נדיב. אבל זה לא היה הכל. סמכותה ניתנה לה מכוח היותה מורה. לא כל המורים זכו מאיתנו ליחס הזה. ממש לא. אבל מה שהיה בעמידתה של גורפיין מולנו היה גילום מלא וחזק של דמות המורה כפי שהתרבות הישראלית שלפני שנות-דור תפסה אותה: סמל של היודע-את-מסורת הערכים והידע, הראוי להנחיל; המנחיל.

כתב אריאל הירשפלד
(פורסם במוסף "הארץ" – 5.12.2007 )

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה