חפש בפינת יזכור

שמואל שועלי

1903-1988


שמואל שועלי נולד בחודש מרץ 1903, בעיירה קאלוש (Kalosh), הקרובה לעיר ליבוב (90 קמ') במחוז גליציה, שהיה באותה עת תחת השלטון האוסטרי בפולניה דאז (אוקרינה כיום). אביו, ליפא אליעזר פוקסגלב (Fuchsgelb), היה בעת ובעונה אחת מלמד ב"חיידר" ובעל בית מרזח וחנות טבק. .."ילדותי נסתיימה בגיל 12 עת הייתי חייב לברוח מערבה בעקבות צבאות אוסטריה הונגריה במלחמת העולם הראשונה". וכך ברחה המשפחה ונדדה בדרכים, עם ציוד הנדודים היהודי המסורתי- הכסת ביד האחת ומזוודות באחרת במהלך נדודיהם בהרי הקרפטים הפראיים והקרים, חלתה האם בדלקת ראות ומתה על אם הדרך. ומקום קבורתה נשכח ולא נודע עד עצם היום הזה זכורני אמר שמואל ..." אלפי צלבים מלאו את הדרכים בה עברנו במלחמה ההיא שנקראת "הראשונה". שמואל מופרד מאביו האב גויס לצבא האוסטרי והילד בן ה 13 הוכנס לבית היתומים של הקהילה היהודית בווינה- אוסטריה. עם תום המלחמה, חזר אביו הביתה ונישא שנית לאישה עם ילד. כנראה שחייו של שמואל לא היו קלים. באירופה בעת ההיא החלו נושבות רוחות חדשות והנער, כרבים אחרים, נחשף אליהן ושומע אף הוא את הקולות הקוראים ליהודים לעלות לארץ ישראל. שמואל נושא את רגליו ללכת לארץ ישראל, ללא מצפן, ללא מפה, ללא כסף, העיקר ללכת. הוא מצרף אליו חבר ילדות , ושניהם הולכים להם בהרים כשפניהם מזרחה. - אלא שהמסע לא צלח בידיהם. המעט שהיה בידיהם אזל, הגעגועים והחששות הציפו אותם, הדרכים היו חסומות על ידי אלפי אנשים שנדדו ממקום למקום ובכל שרר תוהו ובוהו של אחרי המלחמה. והנערים חזרו לבתיהם כלעומת שיצאו. בביתו בקלוש שהה בו זמן מה ובינתיים עזר לאביו בתפקידו כמורה ובד בבד הכין עצמו למשימה הבאה. הפעם הוא מכין את עצמו היטב ויוצא להכשרה של ה"חלוץ" (1921) בקולומיה שבתמיכת איק"א,בסלובצקה. בהכשרה הוא לומד את מלאכת הנפחות ובתום שנה הוא מקבל דיפלומה של נפח מדופלם. הייתה זו תעודה יקרת ערך " תעודת איכר". תעודה זו פתחה בפניו את האפשרות לעלות ארצה עם מקצוע נדרש. עם "אוצר" זה בידיו שוב חוצה שמואל את ההרים הגבוהים. הוא הולך בלילות ונח בימים, מבריח את הגבול לרומניה, ומגיע לצ'רנוביץ שבבוקובינה, ששמשה כמרכז לעליה חלוצית לארץ ישראל, שם הוא פוגש חלוצים רבים כמותו, צעירים שמגיעים מרוסיה ופולין וממתינים לאוניה שתיקח אותם ארצה. .." הייתה זו אונית מסע- האוכל היה מועט התרשמתי במיוחד מהחלוצים-כולם צעירים מרוסיה ופולין לובשי רובשקות, חברה בריאים אחד אחד". המסע בים עובר דרך יוון שם הוא עובד בסוורות בנמל של פיראוס כדי לממן את המשך ההפלגה. ובשלהי חורף של שנת 1923 הוא מגיע לחיפה על אוניית העולים ומתחיל את חייו כחלוץ בארץ ישראל.. עם עלייתו ארצה נשלח שמואל לירושלים, עבודה רבה לא הייתה. מדברי שמואל שועלי "...כל בוקר הלכתי להסתדרות לשאול על עבודה אבל. עבודה קבועה לא הייתה, מדי פעם קיבלתי עבודה בסלילת כבישים וכשזו נגמרה עבדתי בשמירה בישוב מוצא שישב על הדרך לירושלים וסבל לא פעם מהתנכלויות של שכנים ערביים. מירושלים, עברנו לעבודה בראשון לציון בשדות הטבק אצל האיכרים. מכת ארבה וחוקי טבק החדשים צמצמו מאוד את העבודה. משדות הטבק עברנו לעבוד בכרמים, כרמי הברון ופרדסי האיכרים. במושבה התרכזו אז כ-250 חלוצים כמוני, ולמרות הקשיים הרבים, הרעב והעבודה הקשה, רוחנו הייתה מרוממת ובערבים היינו רוקדים עד אור הבוקר. "מראשון לציון עברתי לעבודה בבנין בתל-אביב. שם למדתי את מקצעות הבנייה, החל מסחיבת לבנים על הגב ועד עבודות הטייח. עבודת הטייח הנה הקשה מכל עבודת הבניה, וזו הפכה להיות התמחותי. עבדנו אז מזריחת החמה עד השקיעה - בערבים הלכנו לאולם "אוהל שם" לשמוע הרצאות, כל חשובי ה"ישוב" היו שם; בוגרשוב, אז"ר, טשרנחובסקי ואחרים. "בחודש מאי אותה שנה פגשתי לראשונה את י. גלילי, בחור צעיר איש הנוער העובד. ממנו שמענו על מהות חג הפועלים, ואיתו לראשונה צעדתי בתהלוכת ה-1 במאי, מאז אותו האחד במאי, לא פסחתי על חג זה אף פעם". "מהעבודה בתל-אביב עברנו עם קבוצת החלוצים לעמק יזרעאל – ל"עיבוי" תל עדשים שמאז הפילוג עם אנשי שוחט וגלעדי אנשי "השומר" המיתולוגיים, הישוב הקטן שווע לחלוצים נוספים. וכך ברכבת העמק הגענו לעפולה ומשם ל"רוב-אל-נסרה" (קיבוץ מזרע היום). עם זוג פרידות ייצאנו עם שחר לעבודה בסלילת כבישים ובנאות בעפולה, הימים חלפו. וכשנשלמו ההכנות למעבר ל"קבוצת ברנר" יצאנו בשיירה כ 20 חלוצים לקיבוץ ה"גליצאי" שישב אז בתל עדשים לגדוד העבודה המפואר "קבוצת ברנר". "לאחר שהתגבשה מעט הקבוצה ולאחר וויכוחים נפלה הכרעה - לעבור לכרכור. (ל 3 נקודות ישוב הסמוכים זה לזו קראו אז כרכור, ההבדל היה ב"קבוצת כרכור" – שזה אנחנו,) השנה, 1926 מה שיהיה לימים עין שמר לא היה למעט בית אבן עם גג רעפים האדום שעומד על תילו גם היום והמוקף חומת אבן ושער בכניסה. כשלצידו שני דקלים".( שער הכניסה והדקלים שגדלו מאז יהפכו ברבות הימים לסמלו של הקיבוץ עין שמר היום).
ש.י

2 comments: