חפש בפינת יזכור

יפתח מור

1959-1987




















יפתח, אחי הבכור, נולד בתאריך 2/4/1959 ונהרג יום אחד בלבד לפני יום הולדתו ה-28, בתאריך 1/4/1987.יפתח היה טייס קרב, סגן מפקד טייסת, ונהרג בתאונת אימונים – מטוסו,F15, נכנס לסחרור שטוח, ויפתח והנווט שאיתו היו אמורים לנטוש מיד את המטוס, כי כמעט בלתי אפשרי להשתלט על מטוס שנכנס לסחרור מסוג זה. למרות זאת, יפתח והנווט ניסו להשתלט, לצאת מהסחרור ולהציל את המטוס. הם לא הצליחו והמטוס החל לצלול מטה. כשהחליטו לנטוש, היו כבר קרובים בצורה מסוכנת לקרקע, הנווט נפלט החוצה, אולם בכסא המפלט, שאמור היה לפלוט את אחי, היתה תקלה טכנית, ולכן יפתח נותר "תקוע" במטוס, לא יכול היה לנטוש והתרסק עם מטוסו באזור מדבר יהודה.לא האמנתי שיפתח, הכל יכול, נהרג. היה אחד באפריל. פשוט לא האמנתי, ולקח לי זמן רב להבין, להאמין, לקלוט, אבל בשום אופן לא לקבל או להמשיך בלי אחי. היה משבר קשה ביותר בתוך המשפחה. ההורים עזבו את הקיבוץ, ונותרנו שלושה אחים שכולים: אוהד, הדס ואני. הייתי במשבר נוראי. בהיותי חולה באנורקסיה כבר מגיל 9, לא הבנתי למה אני לא מתתי במקומו, כאשר הוא היה כל-כך חי ובריא. רציתי למות במקומו או להצטרף אליו, קיוויתי, ביקשתי, ניסיתי, אבל הוא איננו ואני נותרתי...יפתח היה ילד יפה תואר ומתוק, שכולם אהבו. אני אהבתי אותו ביותר וכן גם מאד הערצתי אותו. הוא היה מושא לחיקוי בשבילי ולהערכת אין קץ. מה שעשה, עשה על הצד הטוב ביותר: רכב על סוסים, השתתף במירוצי סוסים והיה מנצח, היתה לו סוסת מירוצים משלו והוא כה אהב סוסים. בכלל אהב ספורט, השתתף בנבחרת הכדורעף של הנוער ואחר-כך של הבוגרים, גלש בים, גלש בסקי ופשוט עשה כל מה שרצה ואהב. ובמה שעשה היה אלוף! יפתח גם החזיר לי אהבה רבה, ובהזדמנויות שונות היה משוחח איתי ארוכות, בעיקר בקשר למחלה שלי. הוא מאד דאג ורצה לעזור לי, ובאמת הוא כל-כך היה שם בשבילי, כשרק יכול היה.בנות השתגעו על יפתח, והיו לו, במשך חייו הקצרים, אהבות רבות, אבל אהבה אחת גדולה ורצינית במיוחד היתה לו עם סופי – נערת חוץ בכיתתו במוסד החינוכי. אהבה שנמשכה שנים והיתה עמוקה ורצינית מאד... הם אף חשבו על חתונה מספר פעמים, אך יפתח רצה קודם להתקדם בחיל-האוויר.גם שם, בחיל-האוויר, מאד, מאד אהבו והעריכו את יפתח, חבריו ומפקדיו. הוא כל הזמן עלה בדרגות, עשה הכל כדי להתקדם, והיה לו עתיד מבטיח בחיל האוויר.יפתח, בחייו ובמותו, היה לי כמלאך, מלאך שנלקח מחיי, חיינו, ביום אחד נורא. אך בליבי, ליבנו, הוא נותר תמיד המנצח, הצעיר, היפה, המתוק ובעיקר הכל-כך אהוב. עם השנים הכאב אינו מרפה והזכרונות קיימים תמיד. אף לא לרגע לא שוכחת אותך אח שלי, ולא משלימה עם מותך הכה טרגי ופתאומי. אתה שייך אלינו יפתח, ומבחינתי אנחנו עדיין ארבעה אחים. עמוק בתוכי אתה קיים ולעולם תהיה קיים ותהיה האח הגדול והכי אהוב שלי...שיר

תגובה 1:

  1. מצמרר לקרוא את זה. הכרתי את יפתח מהטייסת בתל נוף, אחי התאום סיים עם יפתח את קורס הטייס ועל כן היה בינינו קשר טוב. אתמול כנראה יד הגורל, העברתי לערוץ 33, ששידר את תמונות הנופלים ותמונתו של יפתח ופרטיו התגלו לעיני למשך שלוש שניות וזהו. שיר, כתבת על אחיך בצורה מעוררת כבוד ואכן כך הכרתי,ריגשת אותי עד דמעות.
    לא אשכח את יפתח מור.

    השבמחק