חפש בפינת יזכור

בנק שפירא

1906-1974



בנם של משה ורוזה (ווילנד) שפירא בלודג'-פולין.בנק ואחותו זושה גדלו בבית עובדים. אביו היה מומחה לאיכות אריגים בעיר הטקסטיל ואמו עקרת בית. עם הגיע תנועת "השומר הצעיר" שהתאחדה עם ה"צופים היהודים" לעירו והוא ילד צעיר, הצטרף אליה בכל מאודו. מרגע זה והלאה הפכה ה"ביוגרפיה" הרשמית קשורה בתנועה ומפעלותיה.בהיעדר אמצעים לא נרשם לגימנסיה אלא לבי"ס מקצועי לטקסטיל. עד מהרה החל לעבוד כמקצוען באחד ממפעלי הטקסטיל כשהוא קוצב את משכורתו לשלושה: שליש כעזרה לקיום משפחתו, שליש ללימודי אחותו באוניברסיטה ושליש לקן "השומר הצעיר" לרכישת אשרות עלייה לארץ. נוהגו זה הפך אצלו לטבע שני כל שנות חברותו בקבוץ, תומך בלב שלם, אוהב בריות.עלה לארץ בסוף 1925 ונמנה עם מייסדי עין שמר שעשו את שנותיהם הראשונות בעין-גנים. לאחר שנים ספורות בחקלאות ובעיקר בבניין, משאזלו "הסוניות" ונעשה קצת דחוף לבנות לו קן משפחתי משלו, עזב זמנית ושב לפתח-תקווה. שם עשה חייל בקבוצת בניין קבלנית ובמקביל פעילות בהגנה ו"פלוגות הסדרן" של אליהו גולומב. בערבים הפנויים הלך לבלות ב"משק הפועלות" ובעיקר לרקוד, (פעילות שהיטיב לעשותה). בתוך מעגל הרוקדים הכיר את אלן- חלוצה מברלין - נגנית ההארמוניקה.הם נישאו ושבו לעיון שמר (לאחר שטבנקין יעץ לבית השיטה לא לקבלם בגלל חשש מ"רצידיבה" (מחלה חוזרת) של עזיבת קבוץ קודמת.נולדו להם שלושה בנים – אורי, רפי ומשה. בנק זכה לשאת בזרועותיו שניים מנכדיו, שביט ונוגה. היה איש משפחה חם, בעל חוש אסטטי מעולה, קול באס מוסיקלי להפליא ולמרות השכלתו החסרה שלט בגרמנית, פולנית ורוסית והומור נהדר שהיה שמור בעיקר למשפחתו.לבד מאחותו, דוד ודודן ששרד את המחנות, לא נותרו לבנק קרובים, כולם ניספו לעשרותיהם בפולין ורוסיה הלבנה.כל חייו, חרף הצטיינותו בענפי חקלאות בפרדסים וגידולי שדה וכשומר שדות על גב סוסו "חץ", דבק באהבתו הגדולה לבניין. בתים רבים ושכונה הנושאת עד היום את שמו הם עדות לכך. לשברון לבבו, אהבה זו של בנייה בבית נקטעה מספר פעמים והוא נדד כבנאי מומחה ומנהל עבודה ברחבי דרום הארץ כבונה קיבוצים חדשים וצעירים. בעשור האחרון לחייו ניהל את הבנייה המואצת במדרשת רופין מוקף באהבת והערכת המנהלים והעובדים, עד יומו האחרון.יהי זכרו ברוך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה