חפש בפינת יזכור

אברהם ז'ורנה

1910-2006
א ב א י ק ר 
ביום הולדתך ה-96 לפני 3 שבועות בדיוק, קראתי נאום ברכה בשבילך. תיבלתי אותו במספרים מהתחום המקצועי שלך – הנהלת חשבונות, ובשמות של בני המשפחה, סיפרתי לך עד כמה אנחנו מעריכים ומוקירים את מסירותך האין סופית למשפחה. 
אבל היום, מאז נדם ליבך, המלים שלי ממאנות מלצאת וכל כך קשה לדבר עליך בזמן עבר. 
בשבוע האחרון בבית החולים חווית סבל רב של מכאובי גוף וקושי למצוא נשימה ולצד הסבל היה הרבה קשר של אהבה וחום אנושי, של , אכפתיות ומשפחתיות, שהשאירו בי אותך חם, אוהב, מלא נשמה. 
היו לך אוספים של ספרי אמנות ושירה ואוסף עצום של בולים, 
ניגנת בכינור ובמנדולינה, 
נתת לי בכל שנה ביום ההולדת ספר שירה, רחל, לאה גולדברג, אלתרמן וזלדה. 
הפטפון הראשון כשהייתי בת עשר – הביא ניחוח של שירה צרפתית, הקומפניון דה לה שנסון וג'ק ברסנס, ולצידם המון מוסיקה של באך שאפשרה לי לבטא את כל נחלי העצב שהיו בי בעקבות דברים טראגיים מחייך ומחיי אמא. 
אבא אהבת כל כך את משפחתך ושמרת על קשר עם כל אחד ואחד במסירות ואחריות ודאגה שלעתים גם הכבידו. נתת לי כתף להישען עליה בימים קשים שקרו הרבה לאחרונה. 
עזיבתך את קיבוץ עין שמר ב-1935, על מנת להביא את ההורים מפולין כשהאנטישמיות התחזקה, מהווה בשבילי סמל וצוואה שהשארת בי, לאהבת המשפחה, למסירות ולאומץ לב - הליכה אחר הלב. 
בספרו על משמעות החיים, שואל אסא כשר, מיהו המאריך חיים וחי בטוב. והתשובה היא: זה המתרחק מרע ורודף שלום. וכך היית בחייך: נמנע מקטנוניות וטינה ומחפש אחר הטוב אחר האמת והשלום. 
ומתוך ספר תהילים : 
"מי האיש החפץ חיים 
אוהב ימים לראות טוב? 
נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה 
סור מרע עשה טוב 
בקש שלום ורדפהו". 
אזכור אותך באהבה. 
רבקה 


אברהם מספר: מתוך אלבום שורשים של אורי, בנה של רבקה: 
ב1930 במלאת לי 19 שנים, עליתי ארצה יחד עם 40 מחברי ויסדנו את קיבוץ "הבונים" ליד המושבה פתח תקווה. גרנו באוהלים והפרנסה הייתה קשה מאוד. אכלנו ארוחה אחת ביום של לחם וזיתים וציפינו להתיישב על אדמה משלנו ולהקים קיבוץ צעיר. לאחר כשנתיים בפתח תקווה התקבלה דרישה מהתנועה שנצטרף לקיבוץ שריד שהיה במצוקה עקב חוסר באנשים. אני שהייתי מזכיר הקיבוץ ואחי אליעזר החלטנו לעזוב. אליעזר הצטרף לעין החורש ואני לקיבוץ "שומריה" שישב בחדרה ומאוחר יותר השלים את עין שמר.

"בשנת 1935 כשהייתי בן 25, ביודעי על התגברות האנטישמיות באירופה, החלטתי להביא את הורי לארץ מפולין. כדי לגייס כסף קיבלתי מהקיבוץ חופשה של חצי שנה ועבדתי בת"א בבניית הבית הראשון בכיכר דיזינגוף. יום אחד ראיתי את ביאליק ודיזינגוף רוכבים על סוסים, פניתי אליהם ובקשתי את ביאליק להפגש אתו. ביאליק הזמין אותי לבקרו – וזאת הייתה חוויה שלא אשכח. כשהרווחתי די כסף נסעתי לפולין והבאתי את הורי ארצה. אחי הבכור סוניה-שלמה נשאר שם עם שני ילדיו והם ניספו בשואה.



את אברהם ז'ורנה אי אפשר היה שלא לאהוב. 


אדם אציל נפש, עדין הליכות, חכם, אדיב, צנוע ועניו, לעולם לא מתנשא – למרות שעלה על רבים רבים בתכונותיו ובידיעותיו. 
אנחנו, האזרחים הפשוטים, היינו צמאים לשמוע את דבריו הנבונים והבהירים בשיחת הקיבוץ. כשאברהם הסביר את טבלת המספרים המסובכת התחלנו להבין את המצב ו"הסוגיה הייתה מתרווחת" – כפי שאומרים חז"ל. 
במשך שנים רבות מאוד ראינו אותו סוחב על עגלת גלגלים את בני משפחתו. תחילה את אמו הזקנה, אחר כך את פרומה, ולבסוף את אחותו בסוף ימיה. 
כדאי לנו לדעת כמה דברים על חייו, כפי שסיפר אותם לנכדיו: הוא נולד בעיר דובנו, תחת הכיבוש הרוסי, עיר של פוגרומים. בהיותו בן חמש וחצי, באחד הפוגרומים, "הייתי עד למחזה שנחרת בזיכרוני, שלא אשכח כל ימיי: אנשי הכנופיות לאחר ש"החרימו" את הסחורה בחנות הבדים של אבא, תפסו אותו ומנהיג הכנופיה הצמיד אקדח לראשו וביקש להורגו. אחר כך החליטו לתלות אותו בכיכר השוק. קשרו אותו בידיו בחבלים והרימו אותו על עמוד התלייה – והביאו את כל המשפחה שנראה את אבא תלוי. זה היה איום ונורא. אנשים מתו בזמן שהיו קשורים כך, אחרי כמה שעות הורידו אותו והוא ניצל" 
מובן שהתשובה על כל זה הייתה השומר הצעיר. 
"שלושה מתוך חמשת אחיי ניגנו וכל המשפחה הייתה מתאספת להאזין. אני ניגנתי בכינור מגיל שבע, אבל עם כניסתי לתנועה הפסקתי, דבר שאני מצטער עליו עד היום. 
(אגב, ידוע שמאיר יערי בסיוריו בחו"ל זרק מהתנועה כל מי שניגן בכינור. 'בראש ובראשונה ידיים') אחר כך לימדתי את עצמי לנגן במנדולינה" – ומי לא זוכר את תזמורת המנדולינות המהוללת של עין שמר? 
אברהם עבד בבניין. קיבל מהקיבוץ חצי שנה חופש לפני מלחמת העולם, כדי לאסוף כסף ולהביא את הוריו ארצה. לאחר הבניין עבר לנגריה – אבל בגלל כאבי גב נכנס להנהלת החשבונות. 
אברהם היה אידיאליסט-ריאליסט – כפי שמגדירים אותו בני משפחתו – והשילוב הזה איננו דבר של מה בכך, כי אלו תכונות סותרות. אבל היות והחיים בכלל הם פרדוקסאליים ומלאי סתירות – דווקא השילוב הזה מכיל את האמת של הסינתזה בין הקצוות. 
איש עין שמר בכל רמ"ח אבריו. גם אחרי שפרש מהנהלת החשבונות ביקש ממנו ומאילנה שיעדכנו אותו. קרא את "הדף הירוק" ו"קיבוץ". בימיו האחרונים בבית החולים ביקש את העלון. 
הוא רצה מאוד שיהיה המשך לקיבוץ אבל פחד שהקיבוץ הולך וכלה, ועל השינויים הגדולים התווכחו הרבה במשפחה. 
אברהם היה איש תרבות, אהב את ערבי התרבות והחגים וקרא הרבה. בתוך כל עדת הפולנים המקומית שלא קראנו להם "אבא-אמא" אלא רק בשמות וכך הם לנו, ולא עוד אלא שעיוותו את כל השמות במילעל, כמו בפולנית, היה אברהם היחיד שקרא לילדיו נכון, במילרע, כמו בתנ"ך: שלמה (בשין מיוחדת לו) ו"רבקה". 
היות והיה איש של מספרים, הנה כמה מספרים שאספה רבקה: 
אברהם היה חבר עין שמר 75 שנים! 
מגיל תשע – 87 שנים חבר ב"שומר הצעיר" 
שומר פעם – שומר תמיד. 
עבר 12 מלחמות – ממלחמת העולם הראשונה ועד מלחמת לבנון השנייה כולל האינטיפדות. 
60 שנה בהנהלת החשבונות, עד גיל 90! 
שבט צאצאיו מונה כיום 40 נפש לפחות, 3 ילדים, 10 נכדים ו-16 נינים – וזו רק ההתחלה, כן ירבו!




אברהם אהוב נפשנו, אהוב נפשו של הקיבוץ שלנו. 
היה כיף גדול לפגוש אותך בבית דורות או על המדרכה ולדבר איתך. 
הפגישה האחרונה בינינו אירעה דווקא לא מזמן. היית נוהג לדהור על הקלנועית במהירות של טיל, עד שיום אחד יצאת מהמדרכה שלך לכביש הראשי מבלי לעצור והטיל פגע בי ודרס את אופניי. 
לשווא התבדחנו ואמרתי לך שעשית לי טובה גדולה וסוף סוף אצטרך להחליף את האופניים המצ'וקמקות שלי – לא הצלחת להירגע ומרוב בושה לא הלכת לארוחת הערב של ליל שבת. 
אז אל תדאג! היה לי כיף לפגוש אותך, להכיר אותך, לנסות לקחת ממך דוגמא כמאיש מופת. 
תתברך עין שמר באוהביה ובאהוביה. 

עלי א.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה