חפש בפינת יזכור

רפי שפירא


21.10.1943 - 1.4.2008


רפי יקר -


איש עתיר מילים, עתיר צלילים, עתיר צבעים, מלא כרימון וּברוּך- כישרונות.אביר ההספדים היפים, אשף המאכלים הטעימים, מלך קבלות השבת... כל זֶמֶר בפיו מתנגן וּמִתְרוֹנֵן לתִפְאָרָה. אך הכל נגמר....רפי איננו... ובלעדיו, עין שמר לא תהייה אותה עין שמר ...ליבו הרחב והרגיש לא עשה לו חיים קלים, לא בילדותו ולא בבגרותו.אחד מזיכרונות ילדותי המתוקים ביותר הן זמירות העֶרֶש היפות שאמא אללן הייתה מזמרת לו לפני השינה, וכולנו התבשמנו מהן יחד עם רפי.רפי היה אלוף הזיכרונות והסיפורים, הוא סיפר לכולנו את "ילדותנו", וסיפוריו העסיסיים המסופרים בפרטי פרטים הפגישו אותנו שוב ושוב עם רסיסים מנצנצים מעברנו המשותף. הוא היה מספר מחונן.חבר טוב ומיטיב היה רפי, ומחנך מסור המשקיע את כל נשמתו בחניכיו... ומעל לכל:היה איש משפחה חם ואוהב מאין כמוהו. רפי היה ידידי, והוא יחסר לי מאד.... יהי זכרו ברוך!

ע נ ה

--------------------------------


רפי אחינו שילב בדמותו שני מאפיינים:הוא היה ברוך כישרונותוהיה לו לב רחב רחב..הוא היה מושך בעט. לא כתב ספרים עבי כרס אך המסות הרבות שכתב היו יכולות למלא ספרים. כל הספד, כל ברכה היה ברור שרפי יכתוב כי הוא ידייק באבחנותיו כחוט השערה ומה שיצא מתחת ידיו יהיה פנינה ספרותית. בצד המאמרים המוזמנים כתב גם מהגיגי לבו ומזיכרונותיו והכל מלווה בשפה עשירה, בידע ובדוק של הומור.מאוד משונה בעיני לכתוב הספד לרפי, כי הוא היה עושה זאת הרבה יותר טוב ממני...רפי חינך דורות של קבוצות נערים. איני מכיר עוד מחנך שחניכיו נקשרו אליו בעבותות אהבה והערכה כמו אל רפי – הרבה מעבר למה שהתפקיד חייב ומעבר לגבולות הזמן.היתה לו אוזן קשובה למצוקת הזולת ולכן היה הוא כתובת לרבים, הן בהיותו בתפקיד והן בזכות אישיותו המיוחדת.עוד יסופר על כישרונותיו המוסיקאליים ועל תרומתו הרבה לתרבות המוסיקה והישרה בעין שמר ומחוץ לקיבוץ.ויש עוד הרבה לספר, אך אסיים בגולת הכותרת - רפי כאיש משפחה.כל עיסוקיו הרבים לא השכיחו ממנו לרגע אחד את משפחתו הראשונית לה התמסר בכל מאודו. הוא לא חסך מזמנו, מכוחו ומיכולתו כדי לטפח אותם ולתת להם הכל.ואנו, אחיו וגיסותיו וכל המשפחה הענפה נזכור את רפי כמי ששימש דבק בין כל חלקי המשפחה – שלא נשכח ימי זיכרון ונמשיך קיים מפגשים משפחתיים. בשבילו כל אחד מילדינו ומנכדינו היה גם שלו והם כולם החזירו לו אהבה רבה.ולכן אסיים בדברים ששמעתי מיותר מחבר אחד בקיבוץ:"עין שמר בלי רפי לא תהיה אותה עין שמר".
א ו ר י ש פ י ר א

--------------------------------

לרפי שפירא, לכבוד פתיחת הפלאפל בצומת


איש האשכולות היחף
הרוח בערב גובר,
פנינו קליל ילטף
הגיע העת לספר
על איש האשכולות היחף
על האיש שאוהב לשבתו
לספר סיפורים מהלב
אך אוזנו תמיד גם קשבת
זה איש האשכולות היחף

הוא גדל אך נשאר כילד
כל פעוט הוא רוצה לדובב
כל דרדק הוא ידיד על אמת
של איש האשכולות היחף

מדי פעם יפצח לו בשיר
ואף תו הוא אינו מזייףיש בס פרופונדו כביר
לאיש האשכולות היחף
אם רציתם מרק משובח או עוף מתוצרת השף
כדאי שתגשו למטבח

של איש האשכולות היחף
ואם רוח חפצתם ודעת
ממאמין אמיתי ואוהב
הצטרפו לשיחה מבעבעת
עם איש האשכולות היחף
כל מלאכה היא אותו מכבדת
אם מזכיר או לולן או מחנך
זו תמיד הנשמה שעובדת

אצל איש האשכולות היחף
כשעבד בפרדס הוא נתן נשמתו לכל עץ וקוטף
והיום רק נשאר הנדל"ן
לאיש האשכולות היחףאך לא איש כמוהו ינוח

מה פתאום, הוא הרי לא עייף
ועכשיו זה פלאפל ברוח
אצל איש האשכולות היחף
אז נאכל נא פלאפל בפיתה

ונשים קצת חריף ששורף
וביחד נגיד, טוב עשית
איש האשכולות היחף.
כתבה: רקפת זהר

--------------------------------

רפי הוא אבן צבעונית מחומת חיינו, כמו אדמתנו השחרחורת והרוח המניעה את צמרות עצי האקליפטוס מתחתם נחים חברינו שבא יומם.רפי הוא שילוב נדיר של שורש וצמרת, הוא עין שמר בעיני אוהביה.אוהב אדם, יצירתי, נדיב, מספר סיפורים נפלא ואיש רעים להתרועע.בלכתו של רפי אבד לי, אבד לנו, חבר יקר, אחד משלנו, איש בעל ייחוד אנושי נדיר. המלים מסרבות לגעת, נוגעות בשולי הדברים והמילים שאני רוצה לומר נשמעות לי כחלולות, איני מצליח לבטא את עומק הרגשתי במעמד נורא זה.היה איש טוב, נכון תמיד להושיט עזרה, חביבם של ילדים ומבוגרים, מחנך בנשמתו. השילוב המושלם בין הרצון לסייע לזולת מצוקתו,
עם היותו איש של משימות, הוביל אותו לתפקיד המזכיר, למעורבות בפעילות התרבותית של הקיבוץ,לריכוז ענפים חקלאיים ובעיקר אל תפקיד המחנך של חבורות נוער ישראליות וקבוצות של עולים מרוסיה.
רפי היה המחנך הראשון במוסד החינוכי שלנו שאיננו מורה.הוא בנה ועיצב את הדגם המיוחד הזה, דגם שהפך למקובל במוסדות חינוכיים אחרים. היתה לרפי עין טובה והבנת עומק של תופעות אנושיות. הוא ניחן בעברית עשירה וקולחת, כישורים שהוליכו אותו אל תחום מספר הסיפורים בכתב ובעל פה, סיפורים שהיתה בהם תובנת עומק משולבת בהומור שופע.
נראה היה שהוא מצליח לפרוץ לעצמו דרך, ההצלחה החלה מאירה לו פנים וסיפוריו החלו מתפרסמים באמצעי תקשורת שונים.
אבל מותו המוקדם והמכאיב כל-כך קטע באחת את הלבלוב המבטיח שהנץ מתוך הדברים שכתב.אין פינה בקיבוצנו שלא ניכרת השפעתו של רפי על עיצובה. הוא היה בנאי של דפוסי תרבות ואורחות חיים. נוכחותו הייתה חיונית, נשבה ממנה מקוריות ואהבה גדולה לקיבוצנו, קיבוצו. רפי ניחן בשילוב של מקומיות יצירתית, אהבת המקום ושאיפה אל גבהים שמעבר לו.
נוכחותו הגמלונית ומלאת החיים תחסר לי מאוד. הנוף האנושי שלנו התייתם ולעולם לא יהיה כבר כמו שהיה כאשר רפי היה אתנו.איש משפחה מסור, חבר נאמן ותורם, איש בעל דעה ונוכחות להשמיעה בציבור, מתמזג היום עם אדמתנו, אדמתו של רפי.שלום לך רפי, ידיד ושותף. אני יודע שאתגעגע אליך ואל כל מה שאישיותך המיוחדת הכילה בתוכה.תנחומים לעירית, הדס, תרזה ואביעד, אורי, משה וכל בני המשפחה.
א ב י ש י ג ר ו ס מ ן

--------------------------------


מוטי מ"עומר" אמר/ה...


רפי שפירא – מילות פרידהלרפי, לבני המשפחה, לחברים ולקהל המלווה.אני מחפש כותרת לפתוח איתה את מילות הפרידה ממךהאם כותרת בדוגמת "רפי יקר שלנו" היא כותרת תואמת, הולמת? ואולי להתחיל ב- מדריך יקר, או איש יקר, או מחנך, או אולי חבר אבא, או אבא רוחני.זה מסוג השאלות שכל התשובות נכונות ועדיין לא מספקות את התשובה האמיתית,
התשובה הנכונה שתמחיש את מה שהיית בעבורנו.ידעת לאורך כמעט 30 שנים להיות לנו איש יקר ידעת להיות אדם שסימן לנו דרך כמדריך ולצעוד איתנו, לצידנו ובראשנו בימים של שמחה ואושרובימים של קושי ועצב.
שימשת לנו דמות של מחנך והענקת לנו ערכים שמובילים אותנו עד היוםערכים שהפכו אותנו לאנשים טובים יותר הענקת כלים שאיתם יצאנו להתמודד בחיי היום יום שלנו.חלקנו חשים היום שאיבדנו אבוחלקנו חשים אובדן של אבא רוחניוזאת משום שידעת למקם את עצמך במקום החסר,במקום שנדרש לכל אחד ואחת מאתנו להיות האיש הנכון במקום ובזמן הנכונים זה אחד הדברים שמשקפים אותך.הרוח היצירתית שלך, ההומור שלך, האכפתיות שלך, הרגישות שלך הסמכותיות שלך,
הרצון העז שלך והמסירות אין קץ שלךראויים לכל שבח ואין די מלים להמחיש אותך בחייך
ואין מלים להמחיש אותך בלכתך.

ראוי לו לכל אדם שתהיה לו מטרה בחייו שתוביל אותו מטרה שבסוף ימיו תהיה סימן אותו הוא הטביע לעולמים.
רפי שלנו המטרה שלך התגשמה עוד בחייך, סימנת אותך לעולמים על פני האדמה הזאת והיית לאיש ודמות שכל אחד ואחת מאתנו צריכים לברך על המגע ועל ההכרות איתך.במותך אתה כאב שלא נסכפי שבחייך הייתקרן אור שלא כבתה.
שלום רפי שלנו.

מוטי מ"עומר"

--------------------------------



אבאל'ה שלי
איש הולך על מדרכות איש שמנמן הולך ושר בקולי קולות ואחריו ילדה קטנה כרוכה עליו כמו זנב,

עוקבת אחר תנועותיו.

אבא שלי.

הייתה לנו שריקה משלנו, לי ולאבא שלי, הייתי מזהה אותה מקילומטרים ורצה אל הזרועות הגדולות והפתוחות לקראתי.
זוכרת ימי שבת של טיולי הרכבות בקיבוץ,
היית מלמד אותי איך לטפל בעצים של כולם, לערב זנים, לחטא ולחבוש, ועל הדרך היינו מפלחים כמה רימונים.
ימי ההולדת שלי היו תמיד הכי מיוחדים:
יושבים כולם סביב הטאבון ועוקבים אחרי תנועות הידיים המהירות והמיומנות של אבא,
שחוברות ומותחות את הבצק ומטיחות אל הטאבון החם,

אבא שלי!

הידיים של אבא – ידי פרדסן, ידי אופה, ידי אומן, הייתי מסתכלת עליהן בהערצה – על הסדקים החרוטים,
ידיים של איש עבודה, איש עשייה, של אבא שלי!
לא הרבה היה לנו בבית מן המוכן – אבא בנה, אלתר, המציא, מריצות מכוניות, בובות על חוט, ארגזי אוצר, רהיטים, ואמא השלימה בצביעה, ציור, והכנת משחקים מקוריים.
דאגתם דרך היצירה והעשייה המשותפת שלכם לתת לנו ילדות הכי עשירה ומלאת תוכן שילד יכול לבקש!
בלילה, כשאני לא נרדמת וכולם ישנים – אבא שומר הלילה, לוקח אותי ואת החבר שלי אסף לעשות קומזיץ בפרדס.
יש אוהל, יש מדורה, יש מטבח להכין ארוחת לילה, הרבה, הרבה תפוזים...
הפרדס היה הבית השני שלך: עוברים בין החלקות ואתה מקלף לי תפוזים בלי לעשות קוואטש', כביד אומן.

כשאבא מספר סיפור כל האוזניים כרויות – יש הצגה – דרמה שלמה!
מלווה תנועות גדולות ומצחיקות ודיבור המתחלף ומשתנה בהתאם לעלילה... יש מתח – כולם מרותקים!
כשהוא מספר לי – כל הילדים בחדר באים מהמיטות הסמוכות ויושבים לידינו, יש בו, באבא שלי, משהו שסוחף אליו את כולם.
אחר כך מנגנים יחד , אני ואבא שלי, כמה שירי עם וקנונים בחליל עד כיבוי אורות, אבא חייב כבר ללכת.
על כך הטבת לנגן ולשיר.
היית לוקח אותי לחזרות של חבורת הזמר ומשם קיבלתי את האהבה לשירי ארץ ישראל היפים והטובים, סשה ארגוב, מתי כספי, שלום חנוך ועוד.
הייתי הולכת איתך למוסד ובהמשך לחברת הנוער "עומר", ורואה איך החבר'ה שם אוהבים אותך, קשורים אליך, מין מחנך בגובה העיניים, אחד מהחבר'ה.
לא הייתי "ילדת סינדרלה", מן נסיכה כזאת... יחפה תמיד, שפשוף נצחי בכל ברך ונימוסים לא היו אף פעם הצד החזק שלי.
ככה, בארוחות השבת המשפחתיות, הייתי נכנסת, לפעמים זוכה לכמה הרמות גבה פולניות,
ובסוף הארוחה הייתי מלקקת את הצלחת עד שהייתה מבריקה.
"רפי, תגיד לבת שלך!",
ורק אתה יושב בצד וצוחק בגאווה: "זאת הבת שלי!".
כשהיית עולה על הבמה, היית קורן מאושר, ואני, די במבוכה, לפעמים מסתתרת מתחת למפה,
אבל בתוכי גאה – הנה אבא שלי!
הדבקת אותי בחיידק האהבה לבישול, וניסיתי ללמוד ממך כל מה שאפשר,
כדי שתהיה לך ממשיכת דרך ראויה.כישוליך היו לשם דבר ולאחד מתענוגות החיים עבורי.
כל ילדותי מלאה בזיכרונות סביב אוכל!
עוד לא הצלחתי ליישם הכל, אבל מבטיחה לעבוד על זה!
והפיתות זה הדבר הראשון!
אבאל'ה שלי, החבר הכי טוב שלי, הנפש הקרובה אלי ביותר בעולם!
אין לי מושג איך ממשיכים מפה הלאה בלעדיך!אבל אעשה הכל כדי שתתגאה בי,

אוהבת אותך כל כך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה