חפש בפינת יזכור

איילה טל

1913-1994

בת בנימין ואסתר שטאנג
נולדה בעיר זמושטצ' שבפולין בשנת 19.1.1913 (ט"ו בשבט, תרע"ג)
נפטרה בעין-שמר ב- 17.4.1994
בשנת 1925 (בהיותה בת 13) עלתה עם כל משפחתה, שמנתה את אביה אמה וחמשת אחיה, לארץ ישראל. בכספי מכירת בית החרושת לזכוכית ושאר עסקי המשפחה העמידה, נקנו בעפולה נחלה ובית במגמה להפוך לחקלאים, מגמה שתאמה את הערכים הציונים של התקופה.
אילה סיימה את לימודיה בתיכון בעפולה והיתה חברה בתנועת "החוגים", לימים תנועת "מחנות העולים". הוריה התנגדו לרצונה להצטרף לקיבוץ בית השיטה, שאותו הקימו יוצאי תנועת "מחנות העולים והחוגים". בעקשנותה הרבה המרתה את רצון הוריה והצטרפה בסתר ל"פלוגת הרצליה", שלימים הקימה את קיבוץ שפיים.
למרות גילה הצעיר (טרם מלאו לה 18), עבדה בכל העבודות הקשות ב"פלוגת הרצליה", כי האחריות, החריצות והנכונות לשאת בעול ולעזור לחלש ולסובל – היו תכונותיה הבולטות במשך כל ימי חייה.
בהרצליה, בה היה מחנה החלוצים "פלוגת הרצליה" פגשה חלוץ צעיר, מיכאל טסל, ואיתו הקימה קשר זוגי יפה, שנמשך כשישים ושלוש שנים, ואשר רק מותה של אילה הפריד ביניהם.
בשפיים עבדה אילה במטבח כמבשלת ואקונומית, בלול - אותו רכזה במשך שנים רבות, במחלבה – בהכנת גבינות ושמנת לצרכי הקיבוץ ובמכוורת של הקיבוץ.
בשנת 1950 הגיעה המשפחה לעין שמר עם שני ילדיהם: ניצה שמלאו לה באותה עת 16 ויובל בן ה-7.
במשך השנים נולדו נכדיהם: מירב, מיכל ויואש. אילה זכתה לראות את סהר הנינה הבכורה, בתה של מירב הנכדה הבכורה.
בעין שמר נרתמה אילה לתפקידים אחראים – היא רכזה את מטבח בתי הילדים במשך שנים רבות.
אילה הייתה מרכז למשפחה הענפה (אחיה, גיסותיה, ילדיהם ונכדיהם). היא האירה פנים ללא גבול לסובבים אותה, תמיד נחלצה לעזרת החלשים והסובלים. הייתה אמא וסבתא חמה ואוהבת לילדיה ולנכדיה, במיוחד קשובה הייתה לבנה יובל, שהיה בעל צרכים מיוחדים, לכן התמסרה לתמיכה בו ולטיפוחו.
בסוף ימיה בגד בה ליבה. היא נפטרה באפריל 1994.
יהי זכרה ברוך בלב כל אוהביה ומוכיריה.


הספד
רק צבעי הזמן מתחלפים:
הירוק היימי בענבר
והכסף הופך ללילה
והלילה לארגמן
הכוכבים לאסתרים


השכחה לאושר
הזיכרון לאהבה
והפריחה הסופית הקרובה
לציפור לילית באחרון מעופה. (נתן יונתן)

תגובה 1:

  1. בת בנימין ואסתר שטאנג

    נולדה בעיר זמושטצ' שבפולין בשנת 19.1.1913 (ט"ו בשבט, תרע"ג)

    נפטרה בעין-שמר ב- 17.4.1994

    בשנת 1925 (בהיותה בת 13) עלתה עם כל משפחתה, שמנתה את אביה אמה וחמשת אחיה, לארץ ישראל. בכספי מכירת בית החרושת לזכוכית ושאר עסקי המשפחה העמידה, נקנו בעפולה נחלה ובית במגמה להפוך לחקלאים, מגמה שתאמה את הערכים הציונים של התקופה.

    אילה סיימה את לימודיה בתיכון בעפולה והיתה חברה בתנועת "החוגים", לימים תנועת "מחנות העולים". הוריה התנגדו לרצונה להצטרף לקיבוץ בית השיטה, שאותו הקימו יוצאי תנועת "מחנות העולים והחוגים". בעקשנותה הרבה המרתה את רצון הוריה והצטרפה בסתר ל"פלוגת הרצליה", שלימים הקימה את קיבוץ שפיים.

    למרות גילה הצעיר (טרם מלאו לה 18), עבדה בכל העבודות הקשות ב"פלוגת הרצליה", כי האחריות, החריצות והנכונות לשאת בעול ולעזור לחלש ולסובל – היו תכונותיה הבולטות במשך כל ימי חייה.

    בהרצליה, בה היה מחנה החלוצים "פלוגת הרצליה" פגשה חלוץ צעיר, מיכאל טסל, ואיתו הקימה קשר זוגי יפה, שנמשך כשישים ושלוש שנים, ואשר רק מותה של אילה הפריד ביניהם.

    בשפיים עבדה אילה במטבח כמבשלת ואקונומית, בלול - אותו רכזה במשך שנים רבות, במחלבה – בהכנת גבינות ושמנת לצרכי הקיבוץ ובמכוורת של הקיבוץ.

    בשנת 1950 הגיעה המשפחה לעין שמר עם שני ילדיהם: ניצה שמלאו לה באותה עת 16 ויובל בן ה-7.

    במשך השנים נולדו נכדיהם: מירב, מיכל ויואש. אילה זכתה לראות את סהר הנינה הבכורה, בתה של מירב הנכדה הבכורה.

    בעין שמר נרתמה אילה לתפקידים אחראים – היא רכזה את מטבח בתי הילדים במשך שנים רבות.

    אילה הייתה מרכז למשפחה הענפה (אחיה, גיסותיה, ילדיהם ונכדיהם). היא האירה פנים ללא גבול לסובבים אותה, תמיד נחלצה לעזרת החלשים והסובלים. הייתה אמא וסבתא חמה ואוהבת לילדיה ולנכדיה, במיוחד קשובה הייתה לבנה יובל, שהיה בעל צרכים מיוחדים, לכן התמסרה לתמיכה בו ולטיפוחו.

    בסוף ימיה בגד בה ליבה. היא נפטרה באפריל 1994.

    יהי זכרה ברוך בלב כל אוהביה ומוכיריה.





    הספד

    רק צבעי הזמן מתחלפים:

    הירוק היימי בענבר

    והכסף הופך ללילה

    והלילה לארגמן

    הכוכבים לאבסרים

    השכחה לאושר

    הזיכרון לאהבה

    והפריחה הסופית הקרובה

    לציפור לילית באחרון מעופה. (נתן יונתן)

    השבמחק